מאירוח אתרים עד ניהול אפליקציות

אבולוציה, אסטרטגיות וטקטיקות בשוק אירוח האתרים הישראלי

לשוק אירוח האתרים הישראלי היה הפוטנציאל לחלות בכל התחלואים של שוק התקשורת הישראלי, ריכוזיות יתר, מלחמה לא מושכלת על ניתחי שוק על

חשבון השירות, גאוותנות וחוסר שיתוף פעולה בין ספקים וזאת למרות רווחיות שולית ביותר. כמי שעקב בעשור האחרון מלב התעשייה היתי עד לקרבות מרתקים בשוק מתפתח ודינמי שבמערכה בו עדיין לא הוכרעה

היסטורית, עם כניסת האינטרנט לאג’נדה היומית של מרבית העסקים בארץ, מספר הספקיות שהיו מסוגלות לתת פתרונות סבירים  על תשתית מקומית היה מצומצם. נטמנג’,  גילגולה ההיסטורי של אלרון ונטוויז’ן נתנה מענה חלקי בשרתי Unix. בשנת 1995 עלות אירוח אתר בנפח 2Mb היה כ- $500 לחודש! פי כ-10 לפחות מהמחירים בארה”ב

להבדיל מפתרונות תקשורת אחרים, מיקום שרתי אירוח האתרים בארץ לאו דווקא היווה יתרון. שדרת האינטרנט הישראלית המרכזית בשלהי שנות ה90 נשענה על נתב תקשורת בסיסי שנדד בין מרכז החישובים באוניבריסטת תל אביב למשרדי חברת נטקום בפ”ת.  עקב המבנה התשתיתי של האינטרנט הישראלי שנשען על קישוריות מרכזית של כל הספקים על תשתיות בזק לנקודות Peering בחו”ל, בנוסף לפער המחירים המדהים גרמו לירידה מהארץ של אתרים ישראליים לחלוטין. מספר חברות פיתוח אתרים ויועצים טכנולוגיים, ביניהם בלטה בהצלחתה של חברת אינטרספייס, מיוזמתו של איציק נוסצקי, ספקו את שירות התיווך והתמיכה עבור האתרים הישראליים שירדו מהארץ לbackbone האמיתי בחוף המיזרחי של ארה”ב. עידן איחסון האתרים נגמר והתחיל עידן ה- hosting.

סוד ההצלחה של נוסצקי היה הכרתו בתפרנותם וברעב של מפתחי האתרים בשלהי המילניום. באינטרספייס נתנו להם להרוויח מתוכניות שיתופיות מובנות וסביבת עבודה יציבה מלווה בתמיכה מקצועית בגובה העיניים. אינטרספייס היתה הראשונה שהחדירה את המונח resellers ללב ההוסטינג הישראלי. מיגנוט הלקוחות נעשה דרך אתר רישום הדומיינים של החברה internic.co.il  שתרגם את האתר של Network Solutions  ואיגוד האינטרנט הישראלי לתהליך רישום פשוט וידידותי. אינטרספייס תפסה את הלקוחות ביום הפעילות הראשון שלהם באינטרנט והמשיכה בתשתיות משלימות שליוו את המשך העשייה העסקית ברשת. עד לתחילת שנת אלפיים ואחת כ-30% מהאתרים הישראליים גלו בשרתי החברה בפלורידה. מספר לא קטן של ייזמים ניסו לחקות את ההצלחה של אינטרספייס. בחלק גדול מהמקרים עמדו מאחורי נסיונות אלה ילדים בתיכון או חברה צעירים ללא רקע או סיכוי השרדות בעולם העיסקי. אכן קשה להאמין אבל גם חברות רציניות “חסכו” דולרים בודדים לחודש אך במקרים רבים לקוחות אלה שהתפתו להצעות טובות מידי נשארו עם שוקת שבורה כיוון ש”הספק” יצא לטיול שנתי.

תופעות טבע בלתי מוסברות כמו Surf free , הנפקת ארט-אין בשישה מיליון והצעות מחיר אסטרונומיות שלG sites  של גלובס ליבו את האש והמשיכו לפמפם אוויר חם לבועת התעשייה המתפתחת. לעומת זאת חברות שהשקיעו מיליונים על תחומי ה IT השונים הורגלו ששירות תשתיתי באינטרנט זה בחינם או כמעט בחינם. הבילבול וחוסר היציבות חגגו.

תחת שרביטו השיווקי של אורי בן ארי באינטרנט זהב, גיל שרון ואילון אגם בברק, חרשה את הארץ שמועה ש hosting זה טוב ליהודים ויש להחזירו לארץ הקודש. מלווים בהרבה הייפ מחוזקים בחוקי העדר שמניעים את השוק המקומי ובעזרת תקציבי פרסום ענק, נכנסה גם בזק בינלאומי לנישה עם המון תאבון. הם כל כך השתדלו להוכיח לבעלי ההון שהם לא נשכחו מאחור שהנהלת החברה אישרה לסמנכ”ל בחברה את עסקת הענק השערוריתית עם ווריו (verio) שהשיקה בכל תרועה את חוות השרתים בפתח תיקווה. בזק בינלאומי היתה הראשונה שהשתמשה באירוח השרתים  לאסטרטגיית “הובלה בהפסד” (“loss leader strategy), וחתכה מחירים באפן אגרסיבי מתוך תיקווה לרווח משרותי קישור וערכים מוספים. הלחץ על משרד התקשורת ודורון שיקמוני באיגוד האינטרנט לפתוח את השוק ולשדרג את מחלף  ה- IIX הלך וגבר והניב תוצאות חלקיות. כל זה לא מנע מאינטרנט זהב, קוי זהב ונטויז’ן וכל מי שהיה ברשותו מעמד שרתים (rack) וקישוריות סבירה להכנס למשחק . המתחרות לא נשארו חייבות ועידן ה dumping החל. שנים מעטות אחר כך הודו בפני מנהלים הן מבזק והן מארגונים אחרים שאסטרטגיה זו דרדרה את רמות המחירים והשירות הנילווה לכמעט קטרסטרופה. אינטרספייס בהשקעה לא קטנה אולם באיחור מה השיקה את חוות השרתים שלה בנתניה לאירוח אתרים ושרתים ישראליים.

עם פיצוצה של הבועה, התגלה בשוק היצע יתר של שרתי יד שנייה, חלקם בתוליים לחלוטין ששיבעו לפעילות אינטרנטית. מחירי השירות המשיכו לדשדש והגיעו לתחתית אפילו בקנה מידה עולמי. על מנת ולהדביק את התחרות הספקים החלו לעגל פינות.  מחשבים ביתיים הוסבו לשרתים, פירוולים הפכו לשיתופיים וגיבויים פשוט לא בוצעו.

דווקא באותם ימים חנכה חברת מד 1 את הפרויקט השאפתני שלה במבואות חיפה. ה11 לספטמבר חילץ אותה מהמבוכה ושינה בדקה ה90 את המודלים השיווקיים ממרכז אאוטסורסינג לבונקר לצרכי גיבוי והתאוששות מאסון.

אולם למשך השנים הבאות עד תחילת 2004 נראה כאילו כל התעשייה נשארה בבונקר. מרבית מפתחי האתרים הקטנים נמחקו ואלו ששרדו עשו זאת עקב התמחות ורטיקלית גם מחוץ לגבולות ה- IP , התפתחות לפתרונות תוכנה אחרים, מסחר אלקטרוני  ופתרונות ניהול תוכן.

.ההתאוששות בענף בתחילת שנת 2004 פגשה מספר מצומצם של ספקיות web hosting קלאסי  ששרדו. היישומים הפכו למסובכים יותר דינמיים וקריטיים יותר כמעט לכל ארגון.  מומחיות בעיקר בתחומי הלינוקס החלונות ומסדי הנתונים, אירוח וניהול אפליקציות ומסחר האלקטרוני הפכו שוב למצרך מבוקש. שוק אפליקציות הIP בסביבות הweb, הסלולר והמסחר האלקטרוני מבשיל ממש בימים אילו. יזמים וספקי פתרונות שיפיקו לקחים מימי הבוסר של האינטרנט הישראלי ויתנהגו בצלילות כלכלית ובמיקוד יוכלו להינות משפע של הזדמנויות עסקיות