ברחוב ויצמן ניצב איתן המוסד פיצוחי יוסי. לא משנה באיזו עיר כי כמעט בכולן יש כזה אוריגינל או תואם. בקניון רננים ברעננה פתחו פיצוציה בין הסושיה לקפה גראנדה. אולם בעוד בפיצוחיות בויצמן יושבים אנשי עסקים ממולחים תרתי משמע, בקניון רננים אני מוכן להתערב שהפיצוחיה מנוהלת על ידי טירון לא מפולפל. איך אני יודע? כי כשעברתי שם במקרה נתקלתי שם בשלט הבא “אין  צורך לטעום הכל טעים!”

הממולחים והמפופלים מויצמן כבר מזמן אימצו את הכלל שמתנוסס מעל כל מצגת של סטארט אפ אינטרנטי תחת המונח הנוצץ- freemium המשלב בין free   ל Premium . הם יודעים שגם אם מתוך 50 איש שיעברו ברחוב ויקחו בוטן או גרעין שחור יעצור אחד וירביץ קנייה לשידור של גביע אירופה, הנתינה משתלמת. והאחרים יחברו בקשר אסוציטיבי בין הנתינה, הטעם ויוסי פיצוחים ובפעם הבאה שהם מארחים הם ידעו לאן לפנות.

 

אבל לעומתם הטירון מהקניון עדיין מבסוט בודאי מההברקה של הקופי רייט שלו. באמת, משעשע אבל לא בטוח שמוכר ומפספס את ההזדמנות שבהעלמת עיין מהמפלחים לייט.

 

כמה תובנות יסוד לגבי פרימיום שכל סטארט אפ יכול לאמץ:

 

 

1.      בדלו בין הסחורה הפשוטה ליקרה.

שימו את הגרעינים השחורים והחומוסים מקדימה. את אגוזי המקדמיה ושאר הסחורה היקרה הרחיקו מהמפלחים כך שיהיה ברור שהיא בתשלום. ובסטארטאפית- רוב הפיצ’רים יכולים להיות או להטעם בחינם את הפרימיום הציגו בכבוד ובגאון אבל הגבילו אותו למשלמים בלבד.

 

2.      הגבילו שימוש

מפלחים סידרתיים שלא יודעים את גבול הטעם הטוב ופשוט אוכלים בלי חשבון תוך עיון בעמוד הספורט  ניתן להזמינם  למבצע של קנה שחורים וקבל פיסטוקים בחצי מחיר.  ובסטארטאפית- הגבילו משאבים -  רוחב פס, נפחי דיסק, זמן שימוש.

 

3.      הגבילו  את מספר המשתמשים

ילד אחד יכול לטעום עבור כל המשפחה. הסבתא יכולה לקחת ביס מהילד

 

4.      חינם יצירתי

כמו שיהונתן גפן כבר הבחין בכבש השישה עשר- “והריח בחינם”. אם הסחורה שווה הרבה- תמצאו מה באמת אפשר לתת והרבה, טחינת קפה בשביל הריח מעבירה באזז מגנטי בכל הרחוב. אז סטראטאפיסטים – מה זה בשבילכם לטחון ג’אווה? לשחרר איזה באז שיסובב ראשים ברחובות הנכונים.